השכלה במשבר: היוזמה להארכת התואר הראשון בשנה נוספת 

מוסף "ישראל השבוע" של "ישראל היום" הביא אתמול (08/01/10) בפני קוראיו את היוזמה החדשה של פרופ' מנואל טרכטנברג, מן המועצה להשכלה גבוהה, להאריך את הלימודים לתואר ראשון למשך 4 שנים, במטרה להקדיש את השנה הראשונה ללימודים כלליים במקצועות שונים, וזאת בין השאר במטרה להרחיב את הידע הכללי של הסטודנטים המסיימים תואר ראשון.

הנימוקים המרכזיים שעומדים מאחורי היוזמה נוגעים לכך שהסטודנטים בישראל מסיימים את התואר הראשון מבלי שברשותם ידע כללי נרחב בתחומים בסיסיים, דבר שמערכת החינוך הקלוקלת שלנו בהחלט אשמה בה, ולכן לדעת מקדם היוזמה האחריות על האקדמיה היא "כפולה ומכופלת", בהיותה התחנה האחרונה לפני החיים המעשיים.

אין זה סוד שמאמצע העשור הפך מצבן של הפקולטות למדעי הרוח ושל חלק מהפקולטות למדעי החברה לקשה ביותר, עקב ירידה משמעותית בכמות הנרשמים. כפי שמציין בכתבה, פרופ' ישראל בר-טל, מהאוניברסיטה העברית, כי בניגוד לעבר, הסטודנטים בישראל קלטו את דרישות השוק, והפכו להיות מאוד "מארקט מיינדד". בר-טל מוסיף ומציין שבישראל אימצו מבחינה היסטורית את המודל הגרמני המסורתי (שכבר אינו נהוג עוד בגרמניה), שבמסגרתו לומד הסטודנט כמעט רק את הקורסים הרלוונטיים למקצוע אותו בחר. המציאות המדאיבה היא שבוגרי האוניברסיטאות והמכללות הם אנשים "מאוד לא משכילים", ולכן הגיעה העת שגם אנחנו ננטוש מודל זה.יו"ר ועד ראשי המכללות, פרופ' שוש ארד אף נקטה בטרמינולוגיה מעט יותר חריפה כשאמרה כי "סטודנטים יוצאים מהתואר הראשון בורים ועמי ארצות".

כשלעצמי, אני סבור שיש צדק רב בדברים מאוד בדברים אלה; בחברה הישראלית התרחבו סממני הבורות, והבערות והם ניכרים כמעט בכל מקום. זכור לי היטב כיצד עוד שכיהנתי בתפקידי כחבר מועצת עיריית נתניה, ניכסתי לכיתות לימוד במהלך הסיורים בבתי הספר בעיר, ושאלתי שאלות פשוטות ובסיסיות ביותר בהיסטוריה של מדינת ישראל. היקף חוסר הידע של התלמידים בחטיבות הביניים והתיכונים היה פשוט מזעזע.

בעיניי תופעת ההתפשטות של הבערות והשטחיות בחברה הישראלית היא כל כך רחבה ותפסה להה אחיזה במקומות רבים כל כך,  עד שהגענו למצבים בהם הניצנים הבודדים של חוכמה ודעת, נראים לפתע כעשבים שוטים לעומת הבערות והשטחיות במקומות מסוימים.

הדרישה לאימוץ שיטת "קוריקולום" לפני ההפניה למקצוע אקדמי מוגדר היא לגיטימית בעיניי; בשיטה זו נקטו האוניברסיטאות עוד בראשית דרכן, ולפני שסטודנט יכול היה להירשם לאחת משלושת הפקולטות שהיו קיימות אז (רפואה, משפטים ותיאולוגיה), היה עליו להשלים קודם לכן את לימודי ה"ארטס-ליבראלס". שבע חוכמות כלליות אלה חולקו לשני חלקים: דקדוק, דיאלקטיקה ורטוריקה (מקצועות אלה כונו בשם "טרוויום" - זהו המקור למונח "טריוויאלי" בימנו) ואריתמטיקה, גיאומטריה, מוסיקה ואסטרונומיה (כונו בשם "קוואדריוויום").אין כמובן להשוות את רמת הידע האנושי בתקופת ימי-הביניים למצב היום, ואכן נכון שמערכת החינוך המודרנית אמורה להעניק לתלמידיה את "שבעת החוכמות" הללו, אבל הצבת העיקרון של הענקת ידע כללי לפני הלימודים למקצוע הספציפי הוא עיקרון נכון, במיוחד לאור אוזלת היד של מערכת החינוך.

מהעולה בכתבת "ישראל היום" הרי שיו"ר התאחדות הסטודנטים, בועז טופרובסקי, מצוטט כמי שמתנגד לרעיון ומנימוקים שנשמעים על פניו כמוצדקים, לאור הגיל המאוחר שהסטודנט הישראלי מתחיל בו את לימודיו האקדמיים והעובדה שמדינת ישראל אינה מסייעת לסטודנטים כפי שמצופה ממנה.

כמי שהיה בעברו פעיל במסגרות פוליטיות-סטודנטיאליות הייתי רק מרהיב עוז ומציע לראשי התאחדות הסטודנטים לא להצטייר כמי שמעודדים שטחיות ובורות ולא להביע באופן נחרץ שהם מתנגדים ליוזמה, אלא להביע  עמדה שתומכת עקרונית בהרחבת הידע הכללי של בוגרי תואר ראשון בישראל, בתנאים אחרים, כי זה הדבר הנכון לעשותו.